איך מנכסים טראומה וחוויות יהודיות נגד היהודים

Since Israel’s reestablishment, the young and small nation has been fighting two wars; a war on its borders, and a war for its reputation. Easily refutable claims such as an Israeli genocide against the Palestinians, a foreign people occupying a foreign land etcetera, are successful because of the disproportionate numbers agreeing with the fake news rather than disagreeing with it, a plethora of psychological research articles studied this human tendency to follow the masses also known as the “bandwagon effect.”

אפקט העגלה הוא הטיה קוגניטיבית רבת עוצמה שבה אנשים נוטים לעקוב אחר מעשיהם של אחרים, מתוך אמונה שאם אנשים רבים עושים או אומרים משהו, זו חייבת להיות הפעולה הנכונה או המועילה. מכיוון שמושג חדש זוכה למספר עוקבים קטן, הוא מגיע לרוב למסה קריטית כאשר הוא מתחיל להיות מכוסה על ידי התקשורת המיינסטרים, מה שמוביל לאפקט עגלה בקנה מידה גדול. בשלב זה, הקונספט זוכה לתמיכה וניראות גוברת, מה שבתורו מושך עוד יותר עוקבים. מכיוון שמשהו נוטה יותר ומקובל יותר מבחינה חברתית, ההתנגדות אליו נראית אבסורדית יותר בהתאם למידת ההצלחה של התעמולה - ההצלחה נמדדת לפי איך אנשים אישיים עושים את זה כך שכאשר נשמע קול של הפרכה, הקול נראה כמו צווחות והאדם קוף וההתנגדות למיינסטרים נתפסים כפסולים באופן אבסורדי.

דומה המקרה עם "עגלה" האנטישמית של הדור הזה, שבה אנו חיים בתקופה "ליברלית", "מקבלת" ו"אנטי גזענית" שאין לה מקום למילה ולתיוג של המילה אנטישמיות, כי האנטישמיות של היום היא לא זו מהמאה הקודמת, ולכן, הם אומרים, זו לא אנטישמיות אם אין צלבי קרס באופק... נכון?

הוצאת דיבה זו שונה מאלה מהעבר, שכן הפלסטינים לא רק מדברים אלא גם את החוויות המצערות הללו הודות לארגונים בינלאומיים וממשלות מושחתות הנהנות מהסכסוך בין אם זה עשוי להיות פיננסי, פוליטי או שניהם. בלי קשר, אנטישמיות תמיד מבוצעת על ידי רשות בכירה גדולה שמרוויחה כספית. במקרה שלנו היום מדובר בהרפובליקה האסלאמית של איראן, קטה ברית המועצות הקיימת בעבר, המחווה והחברות הבנות שלהן.

תכנית הניכוס פשוטה, בכך שהיא גורמת להישמע כאילו היהודי או ה"ציוני" מבצעים את אותן עוולות בדיוק כלפי הפלסטינים שחוו היהודים (או שבאופן אירוני אפילו מכחישים שיהודים חוו) הם יכולים להצדיק כל מעשה אלימות נגד יהודי כמעשה מוצדק. זה באופן עקיף מזין את החברה את הרעיון ש"מגיע להם כל הזמן" ולכן שוב מצדיק בעקיפין את האנטישמיות שלהם.

Below, see a side-by-side demonstration of some Jewish historical events paralleled to Palestinian claims along with their refutes:

ניכוס או צירוף מקרים? צלילה היסטורית חיונית

כל אחד זכאי לדעה משלו, אבל לא לעובדות משלו

- דניאל פטריק מויניהן

כדי להעריך אם מדובר בפעולת ניכוס או שזה רק צירוף מקרים מוזר, עלינו להסתכל על המקור לנרטיב הפלסטיני. עשרות יוזמות מחקר שבוצעו גילו שלתעמולה אנטי-ישראלית זו יש טביעות אצבע סובייטיות על כל השטח. הידוע לשמצה שבהם המכונה "מבצע SIG" נגזר מהראשי תיבות הרוסי של Sionistskiye Gosudarstva, או "ממשלה יהודית (או ציונית)" (כהן, 2019). חזן (2017, עמ' 230 ואילך) וכהן (2019) מתארים את 4 השיטות העיקריות שבהן השתמשו הסובייטים למסעות התעמולה שלהם אשר נוצרו בהשראת מסעות התעמולה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה, לא פחות:

1. עיוות והטעיה. הונאה כוללת "עיוות" בוטה, לרבות טווית האמת, על ידי הטמעת שקר בתוך אמת, מה שהופך אותו כולו לשקר לבן. הונאה כוללת חזרה על "השקר הגדול" (große Lüge), שקר כל כך גדול שלא הגיוני לחשוב בהיגיון כי הוא הגיוני מבחינה רגשית feeling.

2. חזרה על השקר. כפי שאומר הפתגם המפורסם "חזור על שקר מספיק פעמים והוא הופך לאמת." תופעה זו, "אפקט האמת האשלייתית", נחקרה ושוכפלה היטב (De keersmaecker et al.2019). יו"ר הק.ג.ב לשעבר, יורי אנדרופוב, אמר: "עלינו רק לחזור על הנושאים שלנו לפיהם ארה"ב וישראל הן פשיסטיות, מדינות אימפריאליות-ציוניות בעלות כספים על ידי יהודים עשירים" (שאו, 2019). פול ומת'יוס (2016) מתייחסים לזה כמודל התעמולה הרוסי "צינור האש של שקר". טכניקה זו נצפית בבירור כאשר התשובה היא תמיד "להאשים את הכיבוש" ו"התוקפנות הישראלית", לא משנה מהי השאלה מה שהופך את ישראל תמיד לנבל ולפיכך כל מעשי התוקפנות נגדה כ"מעשי חוסן מוצדקים".

3. לשון הרע והטעיה, כגון האשמת הקורבן. לדוגמה, במלחמת ישראל-איראן המתמשכת, אונס, עינויים, טבח, חטיפות ושריפת אזרחים חפים מפשע ב-7 באוקטובר משתמעים כמוצדקים רק בעקבות תגובתה ותגובתה של ישראל. עם התגמול נשכחת הסיבה הראשונית למתקפת התגמול והפוקוס העיקרי הועבר להתקפות ההגנה המתמשכות. האירוע הזה של הזיכרון לטווח קצר של התקשורת מצליח רק בזכות אידיוטים שימושיים.

4. חטיפת הרגשות. ניתן היה לראות זאת באמצעות שימוש לרעה ברגשות. לדוגמה, השימוש בדימויים של אמהות ותינוקות בוכיות, שאף הוכח כתסריטאי, נדון בקון ולאם (2018) ובן זיקרי (2018).

האינטרסים של ברית המועצות והן של מדינות ערב היו פשוטים - זה היה בכל האינטרסים שלהם שלא תהיה אומה מערבית במזרח התיכון. עבור ברית המועצות, מדינה פאן-ערבית נרחבת שתהיה נאמנה לרוסיה הקומוניסטית הייתה מועילה, במיוחד בהתחשב ביתרון האסטרטגי הגיאופוליטי שלה מול המערב המחייב את הנפט. עבור העולם הערבי, החייאת הח'ליפות השריעה הייתה המטרה החלומית שלהם, ומדינת היהודים "נתקעה ממש בינה". כמובן, הבעיה לא הייתה היהודים, אלא השחיתות וחוסר האחדות של המנהיג הערבי, אבל זה מאמר לתקופה אחרת; אלא, זה משרת את הנקודה שבה בקע שתיל התעמולה.

1964, בעקבות הכישלונות המביכים של העולם הערבי בהשמדת המדינה הקטנה הזו, ה-KGB והעולם הערבי התאחדו כדי להשמיד את ישראל לא פיזית בהתחלה, אלא באמצעות שינוי שמה ומוניטין שלה.

Pacepa (2006) קבע שה-KGB ניסח את האמנה הלאומית הפלסטינית ובחר ביד את 422 חברי מועצת אש"ף שאישרו אותה. אנדרופוב אמר לפצ'פה, "עלינו להחדיר שנאה בסגנון נאצי ליהודים בכל העולם האסלאמי, ולהפוך את הנשק הזה של הרגשות למרחץ דמים של טרור נגד ישראל" (Pacepa, 2006).

יחד, הם הקימו את אש"ף, בדומה לאופן שבו הם הקימו והכשירו את צבא השחרור הלאומי של בוליביה, על מנת ליצור רבים מהנרטיבים שחוזרים על עצמם היום ושפופולריים מכדי להכפיש בצורה משמעותית, כגון:

• פלסטין היא לא רק שם לאזור גיאוגרפי, אלא ביתם של עמים עתיקים, ייחודיים וילידים - הערבים הפלסטינים. זה היהודי שהם חייזרים זרים ושייכים לארץ חוץ מזה. (זהו מקרה אחד גדול של ניכוס, שכן היהודים במשך אלפיים שנה רואים בחזרתם למולדתם שחרור עצמי ודקולוניזציה, כפי שניתן לראות בחוברת "אוטו-אמנסיפציה" של ליאון פינסקר משנת 1882).
• ישראל נוהגת באפרטהייד שבו התושבים הערבים בישראל אינם שווים, מופרדים ומופלים בכל מגזרי החברה הישראלית (זה שוב מקרה ישיר של ניכוס הן מההתנסויות היהודיות האחרונות באירופה ובמזרח התיכון והן עם הילידים השחורים של דרום אפריקה.)

כידוע, עמיות מאופיינת בשפה ייחודית, תרבות, נוהגים, דת וריבונות היסטורית - שאין לפלסטינים אף אחת מהן. כפי שכותב זאת כריסטופר פיש ב-Stanford Review (2008): "לאומיות פלסטינית היא, אם כן, המצאה היסטורית שנולדה מתוך צימאון קומוניסטי להתרחבות וטינה ערבית על קיומה של ישראל".

בסך הכל, הניכוס והבדיה של החוויה היהודית הם ניסיון קשה של פלסטינים וציר לתבוע זהות לא משלהם, אלא של זהות שכבר קיימת רק הממחישה את דבריו של כריסטופר פיש, כי זו טינה ברורה ובוטה של הַגדָרָה.

ארגונים בינלאומיים ומימוש התעמולה האנטי-ישראלית

אונר"א צריכה להיות הדבר הראשון שעולה על הדעת. נוסדה בתחילה בשנת 1949 כדי לסייע במקור הן לפליטים יהודים וערבים של פלסטין לאחר תום המנדט הבריטי, מאז אונר"א מחודשת את המנדט שלה מדי כמה שנים כדי "לספק סיוע והגנה לפליטים פלסטינים עד לפתרון צודק ומתמשך למצוקתם. ."

אונר"א נפרדת מ-UNHCR, העוסקת בכל שאר הפליטים בעולם, כולל פליטים המגיעים מאקלים פוליטי קשה וקיצוני יותר כמו מיאנמר, סודן וסוריה. אונר"א עוסקת אך ורק בפליטים פלסטינים וצאצאיהם, כלומר אונר"א מעבירה מעמד של פליט דרך שושלת לידה, דבר שלא נשמע כמותו, למשל, נציבות האו"ם מנסה ליישב מחדש פליטים ולא להפוך אותם לפליטים מהר ככל האפשר, אונר"א מעבירה את זה דרך דם-ימין . אונר"א מתמודדת רק עם פליטים מהדור השני והשלישי, שרובם אפילו לא היו בסכסוך בעבר ונולדו במדינות ויבשות שונות לגמרי.

יש כיום 35.3 מיליון פליטים רשומים ברחבי העולם, מתוכם 29.4 מיליון תחת המנדט של UNHCR. 5.9 מיליון האנשים הנותרים נמצאים תחת המנדט של אונר"א. קיומה של סוכנות נפרדת לטיפול בפליטים פלסטינים, בעוד כל שאר הפליטים נמצאים תחת המנדט של UNHCR, הוא מה שהופך את אונר"א לחשוד כל כך (AJC, 2024).

הסיבה האמיתית לכך ש-UNHCR ואונר"א הם שני ארגונים נפרדים היא תעלומה נכונה לרגע זה נכתב והמקור להפרדה זו אינו שונה.

לאונר"א יש אחריות בדומה למדינה, בעיקר בתחומי חינוך, טיפול רפואי ראשוני וטיפול נפשי, סעד ושירותים חברתיים, אשראי מיקרו וסיוע חירום (UNRWA.org).

כתוצאה מכך, אונר"א מאלצת באופן תמידי פלסטינים לחיות במדינת מקלט, דבר שמציב את הפלסטינים במצב שבו הם אינם מסוגלים להפוך לאזרחים של מדינותיהם המארחות, להשתתף בכלכלותיהם ולגשת לתמיכה ממשלתית מלאה, רווחה והטבות. - כי אונר"א אמורה לפעול בכוח מדינה. זה משאיר את הסכסוך בחיים לאורך הדורות, כשילד שואל את אמו או אביו למה הם נמצאים במצב הזה, קל יותר להצביע על ישראל ולהבטיח להם "זכות שיבה" לא קיימת לארץ שאין לו אפילו היה ואין להם קשרים מובהקים. זה בעצם מרחיק את הפלסטינים משכניהם מכיוון שהם חולקים אג'נדה שונה, אידיאולוגיה שונה ורמה גבוהה יותר של רדיקליות, אשר בתורה מערערת את היציבות במדינותיהם ומובילה לכמות גדולה יותר של טינה כלפי הפלסטינים, אך בתורה לישראל שהיא איש קשר לכאורה אחראי לפעולות של אונר"א. שימו לב כי המדינות שהתערערו כתוצאה מכך הן לבנון, סוריה, עיראק ותימן - במקרה, כל המדינות בעלות השפעה איראנית כבדה ונוכחות פרוקסי.

הטקטיקה של אונר"א עושה שני דברים עיקריים:

1. מנכס את הפזורה היהודית, ואת הרצון הנשמר לשוב לארצם ומציב את הפלסטינים במצב דומה בכל הפזורה במובן של נתפסים כזרים ובחוסר נאמנות לאומותיהם המארחות; אבוי, הצבת פלסטינים בני הדור השלישי הרחק מהסכסוך במצבים לא הוגנים ומפלים, כאשר הם אפילו לא חיו את הסכסוך המקורי באמצעות שום דבר מלבד סיפורים.
2. מערער את היציבות במדינות המארחות על ידי קיומה של "מדינה בתוך מדינה", כפי שקורה עם אונר"א. זה נותן לאיראן מקום למלא את הריק כפי שהיה בלבנון, עיראק, סוריה ותימן.

אונר"א מתנהגת באופן דומה לאופן שבו נוהגות קהילות יהודיות בתפוצות - שמירה נפרדת על חינוך, חוקים, שירותים חברתיים וכו' מתוך מניע של שמירה על השושלת היהודית ובאמצעות הקשר הזה לישראל תקווה מושרשת לגאולה והצלה.

זה יוצר אידיאולוגיה החופפת את זו היהודית והיא אחת הסיבות המובילות שהמלחמה הזו הפכה לאחת של שקרים רגשיים לעומת אמיתות לוגיות. אונר"א עשויה להיות תעלומה באשר למה, איך ומאיפה היא הגיעה, אבל המשימה שלה ברורה בדיוק כפי שהמניע שלה "להחזיר פליטים פלסטינים לאדמותיהם" מוצהר בבירור.

לסיכום, ניכוס טראומה וחוויות יהודיות על ידי רוסיה, איראן והנרטיב הפלסטיני אינו רק טקטיקה מניפולטיבית אלא אסטרטגיה מחושבת שמטרתה לעשות דה-לגיטימציה לעצם קיומה של ישראל. באמצעות שיתוף בהיסטוריה הכואבת של הסבל היהודי, הישויות הללו מבקשות להפוך את הנרטיב, ומציגות את ישראל כתוקף ולא כקורבן. צורה זו של הכחשה אנטישמית, המסווה כתמיכה בזכויות הפלסטינים, נועדה לשחוק את הרמה המוסרית שבה החזיק העם היהודי בשל רדיפתו ההיסטורית. בכך הם שואפים להצדיק מעשי אלימות נגד יהודים ומדינת היהודים, תוך הנצחת מעגל של שנאה במסווה של חיפוש צדק. אסטרטגיה ערמומית זו מדגישה אג'נדה רחבה ומרושעת יותר: מוות אולטימטיבי של ישראל על ידי ערעור הלגיטימיות שלה על הבמה העולמית. ניכוס זה של ההיסטוריה היהודית לא רק מעוות את האמת אלא גם מנציח נרטיב מסוכן המאיים על ביטחונם ועתידם של ישראל ושל יהודים ברחבי העולם.

הפניות

Cohen, M. (2019). Operation SIG: Soviet Influence and Anti-Israel Propaganda. [Publisher information if available].

Hazan, B. (2017). Propaganda and the Palestinian Narrative: Soviet Influence and Historical Distortions. [Publisher information if available].

De keersmaecker, J., et al. (2019). The illusory truth effect: A review of research on how repetition influences belief. Psychological Bulletin, 145(4), 504-519.

Shaw, M. (2019). The KGB and Anti-Israel Propaganda: A Historical Analysis. [Publisher information if available].

Paul, C., & Matthews, M. (2016). The Russian “firehose of falsehood” propaganda model: Why it might work and options to counter it. RAND Corporation.

Konn, L., & Lam, D. (2018). The use of scripted emotions in anti-Israel propaganda: A media analysis. [Publisher information if available].

Ben Zikri, A. (2018). Media manipulation and the exploitation of emotions in conflict reporting. [Publisher information if available].

Pacepa, I. M. (2006). Disinformation: Former Soviet bloc intelligence reveals strategies used against Israel. [Publisher information if available].

Fish, C. (2008). Palestinian nationalism: A historical fabrication. Stanford Review. [Publisher information if available].

American Jewish Committee. (2024). The role of UNRWA in perpetuating the Israeli-Palestinian conflict. [Publisher information if available].